שלא בטובתו מצא את עצמו ‘סלון שבזי’ – אולי בית הקפה השכונתי הכי חמוד בארץ – בעין סערה מכוערת למדי. המקום שותף למלחמה עכשווית וצודקת , שמנהלים כמה בתי אוכל ירושלמיים נגד הרבנות. מקומות מוצלחים וישרי דרך כמו ‘סלון שבזי’, ‘קרוסלה’, ‘טופולינו’ ו’אדון כהן’ מאסו בעול הרבנות והחליטו להמשיך ולהגיש אוכל כשר (כלומר ללא עירוב בשר וחלב וללא פירות ים, חזיר ושאר טריפות), אבל לחדול מלשלם לרבנות שכר מופקע עבור תעודת הכשר.
הרבנות הראשית, מצידה, יצאה למלחמה נגד המקומות האלה, שיסתה בהם פקחים והודיעה להם שטענתם שהם “כשרים ללא תעודה” היא עבירה על החוק והטעיית הציבור. נטען אפילו שהמילה “כשר” היא מותג של הרבנות (!). זה מזעזע לא פחות ואולי בעצם בדיוק כמו הטענה שאלוהים שייך לדתיים. למה מי?!
לטעמי, הרעיון שמסעדות ישילו מעליהן את כבלי הרבנות הוא רעיון מצוין. ולא רק לטעמי. גם לטעם לא מעט מהלקוחות, שמאסו בבחישת הרבנות בצלחתם (ממש כמו הנישאים בקפריסין, שמאסו בכפייה הדתית) וכמובן, הרעיון שייך גם למסעדנים, שנלחמים, לא פחות ולא יותר, על העסק שלהם, ובכלל לא בטוח שהם ינצחו. “מבחינתנו”, מסביר לי עלם החמודות המגיש את האוכל ב’סלון שבזי’, זו גם מלחמה חברתית. אנחנו בעד שכר הוגן. המשגיחים שהרבנות שולחת לכאן מקבלים שכר מינימום, אבל מאיתנו הרבנות גובה 60-70 ש”ח על שעת עבודה של משגיח. זה לא מקומם? אז אנחנו לא רוצים להיות חלק מזה.
ועל זה נאמר בתימנית: שאפו.
וא-פרופו תימנית: סלון שבזי אינו מסעדה תימנית. שבזיותו נובעת מקרבתו מכך שהוא שוכן ברחוב שבזי פינת אבן ספיר. התפריט אקלקטי למדי (וכשר. חלבי-צמחוני). יש מג’דרה, יש עלי גפן, יש ממולאים, יש עוגת שוקולד שהכינה השכנה, יש עוגת גזר מדוברת (שאפילו זכתה לפורטרט מאוייר בספר האורחים!) “ובכלל”, מסביר לי המפעיל, “זה עסק שכונתי. הדירות שהלקוחות שלנו גרים בהן, כאן בנחלאות, כל כך קטנות, שלא פעם אין בהן סלון. אז חשבנו שיהיה נחמד לפתוח מקום שישיה הסלון של כולם. כל אחד הביא קצת ריהוט מהבית וגם כל מני דברים למכירה: התמונות, הקישוטים והסבונים שאתה רואה כאן – הכל מתוצרת נחלאות ולמכירה. מישהו הביא לנו מכונת כביסה, אז שמנו אותה במרתף ועכשיו מי שאין לו, יכול לכבס כאן. הרעיון הוא הקהילתיות. יש פה אפילו מישהי שעושה דיקור קהילתי”.
‘סלון שבזי’ הוא מה שירושלים חולמת להיות – מקורי, ידידותי, טעים, מאיר פנים, חמוד ובעיקר כל כך לא תל אביבי, שהלב ממריא אל על. אכלתי שם היטב, שתיתי בירה שפירא מצוינת, ניהלתי שיחה רוגעת ונעימה ולבבית שמקומה לא יכירנה בהיכלות האספרסו התל אביביים ובעיקר, ראיתי שם המון דברים יפים, או ליתר דיוק (וכמאמר נעמי שמר) “המון דברים יפים שבגללם/ רציתי לחבק שם את כולם”.
כאמור – סלון שבזי ניצב כרגע בחזית המאבק. המלחמה הזאת נכפתה עליו ועל יתר המקומות שהוזכרו בלי שהם רצו ושלא בטובתם. חובת כל מי שהגינות והגיון יקרים ללבו לגשת לשם ולתמוך – רעיונית וכלכלית. וזה שעל הדרך תאכלו עלי גפן נהדרים, תשתו אחלה בירה, תקנחו בחמד של עוגה ותישארו עם חיוך בלב לשבוע שלם – זה כבר הרווח שלכם.
