לאכול עננים בוכריים

לא הכל מצוין במסעדת 'שיפודי ווסטוק' הבוכרית, אבל הצ'יבורק מצדיק נסיעה עד ראשון

אלוהים עדי שאני מת על אוכל בוכרי, אבל שלא כמו גברים בוכריים (או גברים בכלל), אני דווקא פחות מתעניין בשיפודים. מה לעשות, בעוד גישתו של הגבר הסטרייט לאוכל היא “מה זה כל הסלטים האלה שחוסמים לי את הדרך לבשר” (ובתרגום: כמה פור-פליי אפשר לסבול?!), אני מת על מנטו, סלט עגבניות בוכרי, לגמן, גוש גידז’ה, דושפרה ובעיקר צ’יבורק. אין טעם לנסות להסביר את כל המונחים האלה למי שאינו דובר קולינריה בוכרית. מדובר בפלאי תבל בצלחת, כל אחד שגיב בזכות עצמו.

צנועה ונטולת חניה, שיפודי ווסטוק

‘שיפודי ווסטוק’ הוותיקה שבאיזור התעשייה המזרחי של ראשון, מעידה על עצמה שהיא שיפודיה. אבל זהו, שעדויות לחוד ומציאות לחוד. מבחוץ, מדובר במבנה צנוע ולא מתבלט (אם כי מטופח ומתוחזק יותר מרוב המסעדות הבוכריות בארץ) הרובץ במזרח ראשון, באיזור שהוא אסון-חניה מזעזע ביום ושואת חניה מוצהרת בלילה. מבפנים, מתגלה מסעדה נעימה וספונת עץ – שני חללי אוכל שהפנימי שבהם הוא המזמין יותר ובו, תחת תקרת אייטיז מרהיבה (שימו לב לגופי התאורה בשקועים בקורת העץ שמעליכם) ולצלם של בקבוקי וודקה אימתניים – כל אחד בגודל הבת שלי – אפשר לשבת וליהנות משלל מאכלי העדה, כולל כל מה שאני אוהב, וכולל (גם) שיפודים.

אז זהו, שהשיפודים לא היו משהו. זה לא שהקבב לא היה טוב, אבל יש טובים ממנו. לעומת זאת, הסלט הבוכרי (עגבניות, בצל לבן ופלפל ירוק חריף) היה לפי כל הכללים, המנטי היו נחמדים (גם אם פחות מעודנים ממה שמכינים בבתי העדה) והצ’יבורק – אותם כיסוני בצד ענקיים הממולאים במעט בקר קצוץ עם שומן כבש ובצל – אלה היו פלאיים ממש. הם הגיעו תפוחים כמו עננים, זהובים כמו שלושה אוצרות אבודים, ניחוחיים כמו מטבח של אלף סבתות וכל כך קלים ועדינים ויפים, עד שחששתי שהם ימריאו מהצלחת ויעופו אל גופי התאורה. חיש קל תפסתי אותם, אכלתי וידעתי: הכי טוב בארץ. ללא תחרות. נקודה.

ארוחה די מלאה (ללא וודקה) עלתה לשלושה מעריצי מטבחה של העדה 130 ש”ח. עצה שלי: אל תתעקשו על בשר. לכו רק על ראשונות או על ראשונות שאחריהן תגיע קערת לגמן מהבילה או שאפילו, אם בא לכם להתפרע, לכו רק על צ’יבורק ואת מכתבי התודה שלחו לי בדואר רשום.

מה הבוטן ליין

הצ'יבורק הכי טוב בארץ (ולא שחסרה תחרות).
מסעדת שיפודי ווסטוק
דילוג לתוכן