הבעיה עם מסעדות פועלים היא שבסופו של דבר, אלא אם נפלת על משהו יוצא דופן באיכותו, מדובר בשיפודיות או בסירים שיש בהם יותר מדי שמן, יותר מדי פפריקה ופחות מדי עידון. הוסיפו לכך תאורת ניאון מרצדת, מסך טלוויזיה שפתוח על טלנובלה או גרוע מכך על ערסים מזמרים בערוץ 24, שירות שמתמקד בצעקות מהדלפק והנה המתכון למגרבת (שזה מגרנה עם צרבת). אבל ברור שיש מסעדות פועלים נהדרות, ואת אלה אנחנו מחפשים.
מועמדת חדשה לסקציית הנהדרות היא ‘התרנגול’, מסעדה חדשה יחסית ליד מגרש בלומפילד, ברחוב שארית ישראל 4, שנפתחה במקום מוסד בולגרי מקשיש. הפועלים הישנים של יפו מפנים מקום לפועלים חדשים: לאלה יש תסרוקת, מודעות חברתית וקצת פחות חיבה למרק שקמבה. מובן שיש ויש מקום להצטער על כל מוסד בולגרי שנסגר, אבל התרנגול היא מקור לאורה ושמחה: היא מעוצבת במה שנקרא רטרו-שיק, היא מרווחת (“קצת גדולה מדי”, מודה נעמה פניכל, אחת הבעלים, “אבל לא נתנו לנו לשכור פחות”) ויש לה משהו שאפשר לעבוד אלף שנה ולא להשיג – כי או שאתה נולד עם זה או שאין לך: קוראים לזה חן.
התפריט מבטיח ‘מאפים, תבשילים ורוק אנד רול’ וגם מקיים: יש מנות מקוריות להפליא כמו ‘בוקר קשוח’, שהיא ארוחת בוקר של צ’ילי קון קרנה (!), ביצה עין, טוסט גבינה מעושנת ואופצייה לבירה (הארוחה מיועדת כנראה לכל דלוקי תל אביב ומי שלא ראה את תהלוכת הנערות הלבושות למחצה ושיכורות למשעי המגיחות בימי שישי בבוקר מ’החתול והכלב’, למשל, לא ראה זוועה מימיו), יש פתיתים (!!), יש סלט השף וסלט השאפה (!!!) ויכולתי להמשיך עוד ועוד אבל אני מפחד שייגמרו לי סימני הקריאה במקלדת.
המחירים שפויים לגמרי ובהתחשב ביכולות שמפגין המטבח, כדאי מאוד ללכת על האופצייה שנקראת ‘למתקשים להחליט’ וכוללת “טעימה של עיקרית, ירק ממולא, 2 קציצות, 3 מזטים, 2 תוספות 1 אלוהינו”. היינו שני מתקשים להחליט וזה מה שלקחנו. כמה דקות אחר כך החלטנו פה אחד: זה מקום נהדר (טוב נו, עוד סימן קריאה אחד: !).
