אני מת על מסעדת ‘דדה’ בכיכר נוח בגבעתיים. מסעדה גרוזינית נחבאת אל הכלים, עם מחירים נוחים, שירות נחמד וישיר, וכל החצ’פורי והצ’יבוריקי והחינקאלי שאני אוהב (שלא לדבר על הסלט הכפרי, ועל לגימה מזדמנת של צ’צ’ה). אשר על כן, כששמעתי שפתחו סניף בשם ‘בית החצ’פורי’ בטיילת בת-ים, אצתי לשם.
הסניף נחמד, עם אותן מפות שולחן מרוקמות רק עם נוף (די מוסתר) של ים במקום הנוף הגבעתיימי המדכדך. האוכל טעים לאללה ולא נורא יקר ולקינוח יש… “מה יש לקינוח?”, שאלתי את המלצרית.
“גאטה”, השיבה היא.
“מה?”
“גאטה. זה עוגה שלנו”.
הזמנתי. הגיעה אחת העוגות הכי טעימות שאכלתי בחיים. מין מלווח עם מילוי. שבוע אחר כך, הלכתי ל’דדה’ הגבעתיימית , הראיתי לבעל הבית שהייתי בסניף בבת-ים ושצילמתי את הגאטה וביקשתי את המתכון. כאן העניינים מסתבכים. “זה אי אפשר”, אמר בעל הבית.
“למה?”.
“כי זה גאטה”.
“נו?”
“זה ארמני”.
“למה מגישים עוגה ארמנית במסעדה גרוזינית?”
“כי אנחנו ארמנים”.
“טוב. אבל למה אי אפשר את המתכון?”
“כי מתכון ארמני אני לא נותן”.
ניחא. החלטתי להכריז על כניעה. בעל הבית מייד ניצל את הצלחתו והודיע “וגם בעוד שלוש שבוע אנחנו פותחים סניף חדשה, אבל אני לא אומר איפה”.
“למה?”
“כי זה ארמני”.
מזל שיש גוגל בעולם. בבית חיפשתי מתכוני גאטה שהוסגרו בווב על ידי ארמנים עם קצת פחות כבוד עצמי, הצלבתי, שיקללתי אפיתי וראיתי כי טוב. זו באמת אחת העוגות הכי טעימות שיש. הנה לינק למתכון: http://bit.ly/13XZmac
אבל אל תשכחו: גם אם אתם אופים בבית, בדדה ובבית החצ’פורי, שתי מסעדות מעולות, יש גאטה ארמנית שחבל על הזמן.
