עוגת גבינה לאמיצים

למה אמיצים? כי צריך לשרוף אותה (אחרת זה לא טעים)

פתאום כולם מדברים בהערצה על עוגת הגבינה הבאסקית. מה יש להם, לבדלנים הצפונים האלה, שהופך את העוגה שלהם לנערצת? אני אגיד לכם מה: יש להם אומץ! עוגת הגבינה הבאסקית פשוטה מאוד וגם מגיעה לשולחן די סדוקה וממורטטת. ועדיין: היא טעימה להפליא, בעלת מרקם עשיר וטעם מפתיע של… שרוף. כן, שרוף. זאת משום שבעצם, מדובר בבת דודתו השמנה והענקמונית של הקרם-ברולה. מה אני אגיד לכם – אתה מכניס את העוגה לתנור לשעה בחום של 200 מעלות, ואין, אין לך שקט נפשי. זה יישרף! ואז מתברר שזה אכן נשרף, וזה מה שעושה את זה טעים.

חוץ מזה, מדובר בעוגה פשוטה להפליא ומעוטת מרכיבים, כבל כמו שצריך בשבילה עוז רוח צריך גם חוסר בושה: תועפות של גבינת שמנת, ים של שמנת מתוקה ואני התעקשתי גם עם וניל אמיתי מה שאומר שזהו – אם הבת שלי חולמת על אוניברסיטה, שתתחיל לעבוד על מלגה. נגמר הכסף.

הלך הכסף. הווניל

חכו, עוד לא גמרנו: חשוב, חשוב, חשוב לעבוד עם גבינת שמנת בטמפרטורת החדר. כלומר: להוציא את הגבינה מהמקרר שעתיים לפני תחילת ההכנה. בסוף, אחרי שעה של אפייה, מגיחה העוגה מהתנור כשהיא… לא אפויה! האמצע ממש, אבל ממש רוטט. ככה זה צריך להיות. מצננים לטמפרטורת החדר ואז מעבירים לארבע שעות מינימום (או לילה שלם) במקרר. זה מייצב את העוגה. יוצא חלום!

יאללה, לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן