מאפינס בננה שילדים אוהבים (עם סוד)

מי שמתחלחל מהטכניקולור של צבעי המאכל יכול להחליף אותם בציפוי שוקולד פשוט (או אפילו לוותר על ציפוי)

לבת שלי היה יריד אביב. אין לי מושג מה זה – האמא שלה אחראית על פעילויות כאלה, אבל אני גוייסתי על ידי בתי לאפות 24 מאפינס בננה "ושיהיו טעימים, לא מגעילים כאלה". לפעמים אני תוהה מה מתרחש בבתי הספר, בכיתות, בשעות הלימוד – איך בדיוק מתנהל ההליך הזה שבו ילדינו מוכרים אותנו בשקל. רבקה מיכאלי פעם סיפרה לי שכשהבן שלה היה ביסודי, המורה שאלה בכיתה אם יש מישהו שהוהורים שלו או הסבים היו על ספינת מעפילים ויוכלו לבוא לספר בכיתה. הבן הצביע ואמר "המורה, המורה, אמא שלי הייתה ביציאת מצרים!".

מכל מקום, חיש קל התחלתי לחשוב איך עושים שילדים יאהבו מאפינס בננה. כלומר, למה שלא יאהבו? זה מתוק, זה נימוח, זה מאפין ויש לזה טעם של בננה. נו, מה לעשות, ילדים לא אוהבים מאפינס בננה וזהו. ובכן, הגיתי טריק: בתוך כל מאפין תושתל (בסודי סודות) קוביית שוקולד חלב (ילדים מעדיפים חלב על מריר). כשהם יקחו ביס של אכזבה, פתאום יקפוץ להם שוקולד לפה! גאוני, לא?

"נחמד", פסקה הבת, "אבל אני רוצה שנקשט את המאפינס עם זיגוג צבעוני".

"מאיפה אני אביא זיגוג צבעוני?", תהיתי והיא בשלה: "יש ב'פעמית סטור'. זאת אבקה שמוסיפים לה כמה טיפות מים והיא הופכת לזיגוג. מקבלים איתה גם שקית הזלפה, ויש בכל מני צבעים מגניבים".

לפני הטבעת קוביות השוקולד

 

אחרי האפייה

 

זיגוג הפלאים

 

שלל צבעים טכניקולור

כהרגלה – צודקת. זה שהאבקה עשויה מטטרזין – זה כבר משהו אחר. אבל פעם בשנה, ביריד האביב – מילא.

יאללה, לעבודה (ושימו לב: החומרים ל-12 מאפינס):

תגיות
דילוג לתוכן