במרוקאית זה נשמע יותר טוב

צריך גנים צפון אפריקאים כדי להגות נכון את השם ספינז', אבל כולם, ללא כל תיוג גנטי, יכולים ליהנות ממנו

יש לי, והאמת – לא רק לי, לכל כותבי המתכונים – מנהג מעצבן לפיו אנחנו נותנים מתכון רק אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה. רוצה לומר, נגיד, ראש השנה? אז פתאום, בימים הנוראים מתחילים להתפרסם מתכונים עם רימונים. פסח? שבוע אחרי יש מתכון לפשטידת מצות שחבל על הזמן. פורים? ארבעה ימים אחרי תופענה בעיתונות שלוש עוגות פרג. וכל זאת למה? כי אתה מסתובב בחג אצל חברים, טועם מפה ומשם ולומד. עד שאתה מנסה בבית ומתקן ומתעד וכותב ומפרסם – שלאק, עבר החג. ברור שאפשר לחכות לשנה הבאה, אבל למי יש סבלנות?

או, אז הנה החדשות הטובות: אלוהי ישראל והמכבים דאגו לכך שהחנוכה הוא אירוע מתגלגל או חג ארוך במיוחד. אפשר לפרסם מתכונים חדשים עוד במהלכו ואפילו ליישמם לפני שהחג בורח. והנה מתכון הספינז' שהכנתי אתמול, במסיבת החנוכה השנתית שלנו, לצד הצ'ורוס הקבועים שאי אפשר בלעדיהם.

ורק לפני שמתחילים: נסו להתאמן באמירת שם הסופגנייה הצפון אפריקאית: ספינז' (או ספינז'ה). הכי טוב שקודם תקשיבו למישהו מהעדה אומר את השם הזה. זה בטח לו "ספינג'". זה יותר "שפנז'" עם צירה תחת הפ"א. וזאת מילה כל כך חמודה עם הגייה כל כך מצלצלת, שאפילו אומללים כמוני, שטיגנו 12 ספינז'ות בלי היכולת לאכול אפילו אחת (הדיאטה…), נהנו מהחג בטירוף.

 

יאללה, לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן