כן, רבותי, נסים קורים: אביגיל אהרון מ'אביגיל פותחת שולחן' בטבריה הסגירה לידי מתכון. אחרי שקינחתי שתי ארוחות במסעדה המופלאה שלה (עוד לא הייתם? מה אתם, דפוקים?!) בעוגיות האלה, היא שלחה לי את המתכון במייל. אני מת על מתכונים כאלה – אמיתיים, ישנים, מלאי תבונת כפיים ומסורת וכאלה שאינם מפחדים ממרגרינה. בקיצור – זה אוכל של פעם, לפני שפרצו לחיינו הסושי והמטבח המולקולרי וחירבו אותם סופית.
כך מצאתי את עצמי נכנס למטבח ואופה כמו שסבתא שלי הייתה אופה: מכין בצק שמן, מכין מילוי מהחומרים הכי פשוטים והתבלינים הכי מזרחיים, מרדד את הבצק, מורח ומגלגל לארבעה נחשים עגמומיים למראה, חותך באלכסון ויאללה, לתנור. אחר כך קצת אבקת סוכר והרבה ברכות לאביגיל על המתכון.
הריני מתוודה – שיניתי את המתכון המקורי של אביגיל פה ושם לפי הטעם האישי שלי (למשל, הוספתי הל. למשל, גרעתי חצי כוס מיץ מהבצק). הריני מעיד בשבועה שהעוגיות שלה מושלמות וסביר שהן טובות מאלה שלי. אבל כדי להכין אותן צריך את הידיים (והחיוך, והתבונה, והכשרון) של אביגיל. הפעם, חברים, תאלצו להסתפק בי.
יאללה לעבודה:
