תשכחו מפסטו. פחאלי פי אלף יותר שווה. רק לא לשכוח שתחת הפ' יש שווא נח ולא נע. מכינים את הממרח הזה מאגוזי מלך, שהם בשביל הגיאורגים כמו עגבניות שרי בשבילנו. או אז מוסיפים עשבי תיבול, פלפל חריף, שום ותבלינים, קצת חומץ כדי שהכל יתחבר ויאללה – לריסוק קטלני. הנה, ככה זה נראה רגע לפני:
מתקבל ממרח סמיך ויפה תואר. שולטים בסמיכות בעזרת כמות החומץ שמוסיפים, אבל שימו לב: לא להפריז בחומץ משום שהפחאלי צריך להיות סמיך (כמו משחה, לא כמו רוטב) וגם לא חמוץ מדי. לדעתי, אפשר לאכול פחאלי ככה, בכפית. או להגיש לשולחן בין הסלטים, לצד פרוסות לחם או קרקרים למריחה עצמית מי יתלונן על דבר כזה על השולחן?
אבל אם רוצים להדר מצווה, עושים כמו הגיאורגים: פורסים חצילים מאורכים לפרוסות אורך בעובי מינימום חצי ס"מ (העובי חשוב – לא טוב דק מדי, כי זה יישרף בקלייה, ולא טוב עבה מדי, כי יהיה קשה לגלגל). מטגנים עד להזהבה – אבל אנו, שאיננו גיאורגיים, נבריש במעט שמן זית ונקלה בתנור חם, כי בכל זאת, יש גבול, מורחים כל פרוסה בכפית פחאלי ומגלגלים. עכשיו מניחים את כל הרולדות היפות האלה לשעה-שעתיים גיבוש במקרר (אפשר גם לילה שלם) ואז מגישים. הקרובות הטבעוניות שלכם יפרצו בבכי. באחריות.
אין, אין על גיאורגיה. יאללה, לעבודה:
