רבות דובר באוקרסימורון הקרוי “תל אביבי שחושב שהוא מבין בחומוס”. אין דבר שמצחיק (או מרגיז) יותר ירושלמים מהמשפט הזה. מאיפה שהתל אביבים יבינו בחומוס? מהקניון? מאחוזת בית? אולי הסבים שלהם הכינו עוד בשצ’צ’ין? חומוס הוא אוכל עברי ואנו הירושלמים, ערבים של כבוד, למדנו מהשכנים. ומאיפה ילמדו התל אביבים המסכנים? אבו חסן אחד אינו יכול לשמש סניגור לגוש דן שלם.

טוב, זה מה שהירושלמים חושבים. בפועל, ברור שיש רבבות תל אביבים שמבינים בחומוס, ממש כפי שיש ירושלמים שאוהבים חומוס של צבר או של אחלה (או של אל על!). וזה מה שיפה בעולמנו: אלוהים אוהבת את כולם. וכולם אוהבים חומוס.

הבעיה היא, שאנחנו חזירים: חומוס? אולי מסבחה? או שאולי היום רק טחינה? ומה עם פול מסרי, בשביל האסליות? אלוהים, שכאמור אוהבת את כולם, המציאה פתרון לסוגיית הישראלי המתלבט: קוראים לזה “משולשת” ובגדול, מדובר במנה הכוללת חומוס, מסבחה ופול (ולפעמים גם ביצה). כך נהנים מכל העולמות. והנה, אני רוצה לתת לכם את המתכון למשולשת שלי, שאינה כוללת מסבחה אבל כוללת טחינה ירוקה, וחומוס ירושלמי ירקרק (!) ופול מסרי כמובן.

חומוס מושרה

חומוס מושרה

פול מושרה

פול מושרה

אריסטוקרטי! הלחוח

אריסטוקרטי! הלחוח

מורכב ומרגש - הפול ותבליניו

מורכב ומרגש – הפול ותבליניו

יש פה עבודה. לא המון, אבל יש שלבים שאי אפשר לדלג עליהם כמו השריית הפול והחומוס ללילה שלם. הכי הפקה להכין את הפול (ולדעתי, עדיף פי אלף ביד ולא במעבד מזון) ובתמונה רואים אותו עומד להימעך עם כל תבליניו. אח! תענוג! וכיוון שאנחנו תימנים, הכי טעים להגיש את המשולשת עם לחוח ולא עם פיתות פלבאיות. אבל זה כבר עניין של מהדרין, וברור שזה עובד גם עם לחם או סתם עם מזלג.

יאללה, לעבודה:


החומרים הדרושים
  • לפול:
  • חצי קילו פול מצרי יבש קטן
  • חצי כוס מיץ לימון
  • 5 שיני שום מעוכות
  • זר כוסברה קצוץ
  • חצי זר פטרוזיליה קצוץ
  • חצי זר שמיר קצוץ
  • 5 בצלים ירוקים קצוצים
  • 1 פלפל ירוק חריף קצוץ דק
  • 1 כף גדושה פפריקה מתוקה
  • 1 כפית גדושה פפריקה חריפה
  • 1 כך גדושה כמון
  • מלח ופלפל שחור
  • לטחינה:
  • 1 כוס טחינה גולמית
  • חצי כוס מיץ לימון
  • חצי כוס מים
  • 3 שיני שום
  • חצי זר פטרוזיליה
  • מלח
  • לחומוס:
  • 400 גרם גרגרי חומוס קטן יבש
  • 1 כוס טחינה גולמית
  • שליש כוס מיץ לימון
  • 1 פלפל ירוק חריף
  • חצי זר פטרוזיליה
  • 4 שיני שום
  • 1 כף כמון
  • מלח

אופן ההכנה:

  1. משרים את החומוס והפול כל אחד בנפרד) בהרבה מים ללילה שלם. אין צורך להוסיף סודה לשתיה.
  2. למחרת, מסננים מהנוזלים, מעבירים לשני סירים נפרדים, מכסים בהרבה מים, מביאים לרתיחה ומסירים את הקצף שנוצר בעיקר על החומוס).
  3. מנמיכים להבה ומבשלים בביעבוע עדין כשעתיים, עד שהגרגרים רכים מאוד אבל אינם מתפוררים במים. מסירים מהאש. אפשר לשמור כך, בסיר עם הנוזלים, כמה שעות ואפשר להמשיך מיד:
  4. להכנת הפול, שמים את הגרגרים ללא הנוזלים, ששומרים בצד) בקערה רחבה. מוסיפים את יתר החומרים ומועכים בעזרת ממעך של פירה או מזלג עצלנים יכולים להשתמש במעבד מזון) למחית גסה מאוד. טועמים ומתקנים תיבול. מדללים למרקם הרצוי בעזרת נוזלי הבישול.
  5. והנה טיפ מקסים: מחית הפול תתקשה ותסמיך בדקות ובשעות שיחלפו עד להגשה. רקע לפני ההגשה מרתיחים את נוזלי הבישול ששמרנו, מוסיפים כחצי כוס מהם למחית ומערבבים היטב. כך המחית מדוללת וגם חוזרת להיות חמימה כי פול צריך לאכול חמים!).
  6. להכנת הטחינה, מרסקים היטב-היטב במעבד מזון את הפטרוזיליה, השום ומיץ הלימון. כשיש במעבד מיץ ירוק, מוסיפים את הטחינה והמים ומתבלים. טועמים ומתקנים תיבול. גם הטחינה מסמיכה אחרי תום ההכנה, כך שמבחינת כמות המים שמוסיפים - צריך להגיע לטחינה טיפה יותר נוזלית מהרצוי. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שלמשולשת דרושה טחינה עם אופי, לא כזו שנשפכת בצלחת.
  7. להכנת החומוס, מרסקים היטב במעבד מזון את הפלפל החריף, השום, הפטרוזיליה ומיץ הלימון. כשיש במעבד מיץ ירוק, מוסיפים את גרגרי החומוס המסוננים (שומרים את מי הבישול) ואת יתר החומרים ומעבדים למחית חלקה. מוסיפים מנוזלי הבישול ככל שצריך כדי להגיע למרקם נכון (ולא נוזלי מדי!). טועמים ומתקנים תיבול.
  8. להרכבת המשולשת, שמים שתי כפות גדושות מכל מרכיב בצלחת (עדיף צלחת מרק רחבה). אם רוצים מקשטים בפפריקה ובגרגרי חומוס או פול ומובן שאפשר להוסיף ביצה קשה. מגישים עם פיתות, לחוח או לחם.