בואו נעשה את זה קצר: אני לא הולך לריב אתכם. כל אחד והחומוס שלו.

הנה המתכון לחומוס שלי שהוא ירושלמי, ירקרק, חריף וגרגרי. מעדיפים משחה? תבורכו. אוהבים בלי תיבול? לכו על זה. מאמינים בבז’? לא רב אתכם.

זה החומוס שלי, אני מסתובב אתו בעולם ומגיש אותו ביבשות שונות ואף קוצר אתו שבחים בארץ. כדאי לכם לנסות. ורק לפני שמנסים, להלן כללי הזהב:

א. חומוס אינו פוגש מקרר. חד וחלק. מרגע בישול הגרגרים ועד האכילה עצמה – רק בטמפרטורת החדר.

ב. יחס הזהב: על משקל X של גרגרים לפני השריה – X חלקי שתיים טחינה גולמית.

ג. מפליצים מזה. נקודה. אל תשלו את עצמכם.

ד. אם שכחתם לשמור מי בישול להכנת החומוס עצמו – אין דבר. מי ברז עושים את העבודה לא פחות טוב (אבל תמיד תטענו שהשתמשתם במי בישול).

ה. אין שום צורך לקלף אחרי הבישול. זה סתם פצ’קריי דבילי.

יאללה, לעבודה:


החומרים הדרושים
  • חצי קילו חומוס יבש
  • 250 גרם טחינה גולמית
  • חצי פלפל צ'ילי ירוק, טרי
  • חופן פטרוזיליה
  • 4-6 שיני שום קלופות
  • מיץ מלימון או שניים
  • מלח

אופן ההכנה:

  1. משרים את החומוס בהרבה מאוד מים (לא לחסוך. הוא שותה המון!) ללילה שלם, כלומר שמונה שעות מינימום.
  2. מסננים, שמים בסיר עם הרבה מאוד מים (ללא מלח), מביאים לרתיחה, מסירים את הקצף (זהירות, זה גולש!), מנמיכים לביעבוע עדין ומבשלים ללא מכסה בין שעה וחצי לשלוש - עד שהחומוס רך אבל לא מתפורר ("מרקם של תנוך אוזן", כפי שהטורקים מגדירים זאת).
  3. מסננים (שומרים את המים וגם כמה גרגרים לקישוט) ומעבירים את החומוס למעבד מזון. מוסיפים את יתר החומרים וכוס ממי הבישול. מעבדים למחית ירקרקה וטיפ-טיפונת גרגרית. אם חסרים נוזלים - מוסיפים עוד כחצי כוס מי בישול.
  4. מעבירים לקערה, מקשטים בגרגרי חומוס מבושלים, פטרוזיליה, פפריקה וכמון ומגישים.