הממולאים המושלמים (כולל הפתעה!)

איך להכין בצלים ממולאים בקלי (טוב, די בקלי) קלות, ושימו לב: בפנים מתחבא מתכון בונוס!

מי שאומר שהמתכון שבתמונה לא עושה לא את זה, שהוא לא חלם עליו שנים, שהוא לא מוכן להרוס כל דיאטה עבורו ו/או שהוא לא רוצה לדעת איך מכינים אותו – נו, הוא פשוט שקרן. או שאין לו לב. וכנראה שניהם. שנים, שנים חלמתי לדעת להכין בצלים ממולאים והתמלאתי יראה בכל פעם שפגשתי את הגלדים השחומים האלה במסעדות (בדרך כלל מסעדות פועלים). איך עושים את זה? איך מפרקים בצל, ירק סרבן, צורב וקשוח, לגלדים הנוטים להתמסר ושאינם מתפרקים בסיר?

איך? בקלות! מתברר שזה ממש פשוט. אמנם לקח לי חמישים ואחת שנים להעז, אבל עכשיו שניסיתי – מי יכול עלי?! לא, תשמעו, זה באמת משחק ילדים: קולפים, חורצים, חולטים ויש! הסוד הוא החליטה, שהמרככת את הבצל והופכת אותו לסמרטוטי, נוח לפירוק ונוח מאוד למילוי. וממש כמו עם כרוב שצריך לפרק לעלים כדי למלא – מאדים עוד אם האמצע נשאר פריך. אפשר במיקרו (שאין לי) ואפשר פשוט בסיר עם מים רותחים, כמו בימים הישנים והיפים, כשהיינו פרימיטיבים ומאושרים (כאמור, אני עדיין).

קודם חולטים

 

אחר כך מפרקים

 

מילוי שהוא גם סלט

 

וזהו, יש!

ובכן, הנה ההסבר במפורט, למי שעדיין מפחד: לוקחים בצל גדול ומקלפים מקליפתו הצבעונית. מסירים פרוסה אופקית מלמעלה ומלמטה (כדי שהגלדים לא יהיו מחוברים ביניהם בקצוות). מניחים על השיש וחורצים לכל האורך, באופן אנכי, כך שהחריץ יגיע משולי הבצל עד מרכזו בדיוק. חולטים במים רותחים כחמש דקות. הבצל "נפתח" מעצמו. זה קסם! מוציאים בכף (זה חם!) לכיור ומניחים תחת מים קרים זורמים. מפרקים בעדינות לגלדים נבולים וסמרטוטיים (זה טוב שהם נבולים, זה יקל על המילוי). אם במרכז נשאר חלק פריך ולא נוח לפירוק – מכניסים שוב לסיר לחליטה נוספת.

את הגלדים האמצעיים, הקטנים, שאינם ניתנים לפירוק, שומרים, קוצצים ומוסיפים למילוי. והנה צ'ופר: המילוי שלנו, שעשוי מפריקה (חיטה מעושנת), הוא כל כך טעים, שאפשר להגיש אותו כסלט בפתיחת ארוחה. אם אין פריקה אפשר להשתמש בבורגול.

יאללה, לעבודה:

תגיות
דילוג לתוכן