נכנסים לעיר העתיקה משער הפרחים, צועדים בסמטאות, מגיעים למכולת שנראית הכי תמימה בעולם אבל באוויר, עוד לפני שנכנסים, מריחים שומשום. לא, טחינה. לא, שמן שומשום. טוב, הכל. במכולת יש דלת אחורית קטנה שמובילה לחדר אחורי. בחדר הזה, בין אבני ריחיים ענקיות מבזלת, אינספור שקי שומשום מאתיופיה ומערבל בטון כחול (!), פוגשים את איסחאק ג’יבריני, איש חייכן, ידען, צנוע ומוכשר שאומנותו טחינה.

קליית טחינה, תהליך קדמון

שקי שומשום בכל מקום

משתתף במשחק, מערבל בטון

ובסוף: ריחיים

אני לא אתחיל לספר לכם את סיפור חייו של ג’יבריני (התייתם בן שמונה, נשלח מהבית לחפש חיים, עבודה ומיטה, הפך לשוליה, לאומן ולאיש משפחה גאה, וזו רק ההתחלה). אני גם לא אנסה לתת לכם כתובת בסבך הסמטאות. לשם כך פנו אל דורון יושע, המדריך המוכשר והמופלא והמומלץ מאוד לסיורים במזרח ירושלים והבעלים של ‘טיולי דורון’:  http://www.tiulim-israel.com אני אפילו לא אתחיל לספר לכם כמה סיזיפית היא העבודה שעושה זכריה, שותפו המשופם של ג’יבריני, ליד תנור הקלייה (כל משמרת נמשכת תריסר שעות ברצף!). מה שכן, אני אספר לכם על הריבה המיוחדת של איסחאק ג’יבריני.

כמו זפת, אבל בריאה. טחינת קצח

קודם המתוקים: דבשה ודבש

לא להרתיח! החומרים בסיר

שחורה, טעימה ומזינה, התוצאה הסופית

מכינים אותה מטחינת קצח שחורה. ערבים מתים על קצח. הוא נחשב לבריא ומביא ברכה. אפשר להשתמש בגרגרים ואפשר להכין מהם טחינה שחורה משחור – ממש זפת מרירה ושמנונית. מדובר באוצר שניתן להשיג כמעט רק כאן. מהאוצר הזה מכינים ריבה טעימה להפליא, מזינה וכדברי ג’יבריני: “אחרי הצהריים, כשאני רואה עם המשפחה טלוויזיה, כפית אחת מספיקה לי לכמה שעות”.

יאללה לעבודה:


החומרים הדרושים
  • 500 גרם טחינת קצח
  • 350 גרם דבשת ענבים (או סילאן)
  • 4 כפות דבש
  • 2 כפות שומשום
  • 4 כפות שמן זית

אופן ההכנה:

  1. שמים בסיר את המתוקים: דבשה (או סילאן) ודבש. מחממים אבל לא מרתיחים.
  2. מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים היטב. מסירים מהאש. שוב - אין מביאים לרתיחה.
  3. מעבירים לצנצנות ושומרים במקרר.