גמבו של קיץ

עם במיה ועם תיחמונים והנחות. מה רע?

צועד גיל חובב לפי תומו בשוק הכרמל וכל הירקות עושים לו עיניים. פלפלים אדומים מחייכים אליו, תפוחי אדמה מזן ראטה יוצרים קשר עין, שעועית צהובה מרטיטה ריסים והבמיה – הבמיה צוחקת אליו בלי בושה עם כל הזיפים. מה עושים? חושב חובב בליבו ומשיב חיש קל: גמבו!

 

גמבו הוא תבשיל ירקות עם עוף, בקר או דגים שמקורו בבישול הקריאולי של לואיזיאנה. מדובר בשילוב של מתכון צרפתי וטכניקות בישול אפריקאיות של עבדים בתוספת ירקות של דרום ארצות הברית. זה מוביל לכמה צרות, למשל לצורך להכין רו (roux) שהוא מסמיך תבשילים המבוסס על שומן וקמח, הצורך להכין ציר והצורך להתבסס על הרבה ירקות שורש. ואנחנו – מי אנחנו? פרחחים מהמזרח התיכון! מה פתאום רו?!

ירקות חסרי בושה. ככה זה מתחיל

אז קבלו את הגירסה שלי לגמבו קיצי מקומי לגמרי – בלי רו, בלי בשר, עם המון ירקות ורוטב עגבניות והרבה חריף ועם במיה שמסמיכה את הכל לכדי תבשיל דשן ומשביע. קצת אורז מלא בצד ואתם ברקיע השביעי (יש מצב שבשמיני).

 

יאללה, לעבודה!

תגיות
דילוג לתוכן