קרמיקאיות יקרות, מצביעי השמאל הקיצוני, תומכי דב חנין וטבעוניות אדוקות – נא להיערך למלחמה חדשה: פיטום אווזים הוא פאסה! קופי מעבדה כבר אינם העיקר! עכשיו יש להילחם בחוות הגידול של הלואק באינדונזיה.

הנה ההסבר: הלואק (Luwak) הוא מין חתול-נמייה אינדונזי בעל טעם משובח מאין כמותו בקפה. ביערות הצפופים של יאוה וסומטרה מטפסים הלואקים הפרווניים לצמרות שיחי הקפה ובוחרים לעצמם את הפולים המשובחים ביותר. או-אז הם אוכלים אותם, מעכלים אותם, וכדרך כל חיה גם מחרבנים אותם לגמרי. וכאן אנחנו נכנסים לסיפור: בני אנוש אוספים את הקקי היקר מפז, מפרידים ממנו את הפולים המעוכלים למחצה, שוטפים (אני מקווה), קולים (אני בטוח) ומכינים מהם קפה. טוענים שזה הקפה הכי טעים בעולם. והכי יקר.

לואק

קקי של לואק

כן-כן, קילו פולי קפה לואק עולה כ-700 דולר, ובארץ, אם כבר מצליחים להשיג אותו, למשל בחנות הקפה החדשה והמומלצת ‘לי קופי’ שבפינת המלך ג’ורג’ 81 ובר גיורא בתל אביב, הוא עולה 3000 (כן, שלושת אלפים) ש”ח. טוב, אלה כוחות השוק. מה איכפת לנו? למה אנחנו צריכים לדאוג? או. מחקרים מוכיחים שוב ושוב שכמות קפה הלואק הנמכרת בעולם (והיא קטנה יחסית) עולה עשרות מונים על הכמות המשוערת של קקי של נמיות בכל יערות הגשם של אינדונזיה. נו, אז איך זה קורה? הנה איך:

לאחרונה החלו לגדל לואקים בחוות גידול ובתנאים מזעזעים. מכריחים אותם לאכול עוד ועוד קפה כדי “לקצור” מהם יותר תוצרת (או במילים פשוטות: קקי). אלא שהתהליך הזה קודם כל מענה את החיות האומללות ושנית, מעקר את אלמנט טוב הטעם של הלואק – הרי החיות בשבי אינן יכולות לטפס לדיזיינר ענפים ולבחור פולים מיוחסים במיוחד. הן פשוט אוכלות מה שנותנים להן. כך שזה לא הוגן, לא אנושי וגם לא חכם. אבל כדאי זה כן.

מכל מקום, קניתי מאה גרם בשלוש מאות ש”ח, הכנתי במקינטה בבית (על בסיס מים מינראליים, כדי לא לתת לכלור ולפלואור שבמי-חולדאי להתערב ולהשפיע), הגפתי תריסים, עשיתי קצת מדיטציה לריכוז, נשאתי תפילה לאלוהי הקקי שהפולים שלי הם מלואקי חופש מאושרים ולא מלואקי כלוב מנוצלים, נשקתי להון המשפחתי לשלום וטעמתי.

ואתם יודעים מה? יש לזה ממש טעם של קפה.