יקר ויוקרתי, שאטו פטרוס

עת הגעתי לגיל חמישים (לפני קצת פחות משנה), היה ברור לי איך אני רוצה לחגוג: עם חברים, בפאריס, במסעדה l’Ami Louis על בקבוק שאטו פטרוס. דא עקא, בקבוק שאטו פטרוס עולה כמה וכמה אלפי יורו. ועדיין – זה מה שריציתי. פעם ביובל מותר, וזה גם נראה לי חור בהשכלתי המקצועית שיש למלא: אני אמור לדעת מה טעמו של זה. האם מדובר בלגימת קטיפה אדומה? האם שומעים רינת מלאכים כששותים אותו? המיית כינורות? צלילי קופה רושמת?

לא אלאה אתכם בפרטים. זה קרה וזה היה נפלא וזה היה כמעט בול כמו שרציתי (חוץ מהעובדה שהמסעדה אינה מרשה להביא יין מבחוץ, גם לא תמורת דמי חליצה, ולכן היין המיוחס נשתה קצת לפני הארוחה. מאז אני מרשה לעצמי לדבר על יין בפלצנות יתרה, כמו אחד שכבר טעם הכל, ראה הכל וניסה הכל.

אבל זהו, שלדבר על יין בעברית – זה קצת קשה. חסרים מונחים, ואלה שיש לא תמיד מוצלחים. והנה, לאחרונה פרסמה האקדמיה ללשון העברית מילון מונחי יין קטן, חמוד ויפה למשעי. אין זה דבר של מה בכך. למעלה מארבע שנים עמלו ועדות, ועדות עדכון, ועדות תרגום ומליאות על הרכבת המילון, סינון ערכיו והתאמתו לעולם היין האמתי. אחרי הכל, ברי ריננו יכולים להמשיך ולומר “batch” כשאנחנו רוצים להגיד “סדרת ייצור של יין”. מעתה נאמר: אצוה.

יש עוד שלל ערכים משובחים במילון הזה והתוצאה באמת מרהיבה – הן בעיצובה והן בתכנה. סייעו בהוצאתו לאור המועצה לגפן היין בישראל, שגרירות צרפת, המכון הצרפתי ותכנית אליעזר בן-יהודה. מדובר בחמד של מתנה לכל מי שאוהב יין, עברית או שניהם.