דורון יצחקי מגשים חלום: הוא יינן משכיל (למד באוסטרליה, בן למשפחה המחזיקה ביקב ‘טוליפ’ המשובח) והוא החליט לקחת את העיסוק ביין צעד ענק קדימה: יחד עם אשת היין כרמי לבנשטיין הוא מאתר יקבים נבחרים בעולם, כאלה שיש להם מסורת עתיקה, ענבים משובחים וציוד מעולה ונופל להם על הראש. בשלב הבא הוא משכנע אותם (אל תשאלו אותי איך) לתת לו להכין אצלם ביקב את הפרשנות שלו ליין שלהם. וכך, ביבשות שונות, בארצות שונות, בתרבויות שונות וביקבים שונים, הוא עושה את היין הכי “שלו”, מבקבק ומוכר.

אז מה לא בסדר בזה? מה שלא בסדר הוא שהדורון יצחקי הזה אולי הגשים חלום, אבל מדובר בחלום שלי, שחלמתי מזמן. זה לא פייר! גם אני רוצה!

למרבה המזל אני אולי בוער מקנאה, אבל יתר אוכלוסיית תבל הרוויחה. היינות שיצחקי עושה נפלאים. הריזלינג הגרמני שלו, למשל, שזכה לתוספת בלתי שגרתית בעליל של חמישה אחוזי שרדונה (וגרם לאוטם שריר הלב לכמה וכמה ייננים גרמנים), נפלא ברמות על. וזה לא רק אני אומר – הוא כבר הכה גלים בעולם. טעמתי גם את הגוורצטרמינר האלזסי שלו. מדהים.

גוורצטרמינר

ריזלינג

 

מה שמקסים הוא, שהיינות שיצחקי עושה (שם היקב הווירטואלי שלו הוא Touch by Fusion) דומים ולא דומים ליינות היקבים המארחים. הם דומים בגלם, בטרואר במסורת, אבל יש בהם מעוף, ייחוד, חוצפה ישראלית וכשרון יצחקי מובהק. זה בדיוק היין שיכול להתניע שיחה מסביב לשולחן. זה בדיוק היין שכיף לתת במתנה למישהו שאתה רוצה שידע כמה הוא חשוב לך (ושאתה גם רוצה שידע כמה אתה מיוחד וידען). זה בדיוק היין שכיף ללגום ולהרגיש ששיחקת אותה. שאפו!

ואיך משיגים את היינות המופלאים האלה (יש אדומים ולבנים מכל העולם, כאמור)? הנה קישור לאתר:

http://www.fusionglobalwinery.com