פעם בשנתיים-שלוש יוצא לי לעשות פרסומת. זה אמור להיות משהו שאתה עושה במשורה, כדי לא להמאיס את עצמך על הציבור, אבל הניסיון לימדני שאנשים דווקא אוהבים פרסומות ורואים בהן עוד סוג של פעילות יצירתית שלך (למרות שזה לא). אשר על כן, אני עושה פרסומות בשמחה. כבר יצא לי לפרסם את הסופר-סנטר (במשך שנה שלמה!), את מפעל הפיס, לגלם דג בפרסומות מצוירת של אלספה ועכשיו, כפי שאולי ראיתם בטלוויזיה או שמעתם ברדיו, לפרסם את חברת הביטוח AIG.

כאמור, אני די מנוסה בתחום, אבל דבר לא הכין אותי להפקה המטורללת (והמקסימה) של הפרסומת האחרונה. זאת אומרת, אם אני אגיד לכם שביליתי יום שלם בשוק שאיננו קיים, כשמעלי תלוי בחור על אופניים וסביבי ריבוא דלעות מעופפות, אתם תאמינו? לא, אתם לא תאמינו, כמו שאני לא האמנתי. אבל החיים נפלאים מכל דמיון, בעיקר החיים בתחום הפרסום. אז הנה קצת ממאחורי הקלעים של הפקת הפרסומת ל-AIG, כולל תמונת ותובנות.

1. חמישים גוונים של שחור

ברור שאתה לא מצטלם עם הבגדים שלך. יש מחלקת הלבשה שלמה שעובדת על מה שתלבש (מה גם, שבמקרה שלי, הבוז שאני רוחש לאופנה כבר עשה לו שם, ותמיד מקפידים להלבישני עד דק). וכך מצאתי את עצמי אחר צהריים אחד בסטודיו של המלבישה כשסביבי ארבעה (ארבעה!) עובדים של ההפקה.

המשימה: למצוא לי בגדים.

ההוראות מהפיקוד (או “הבריף” כפי שקוראים לזה): בגדים שחורים.

הזוועה: הביאו חמישה זוגות מכנסיים שחורים, שש טי-שירטס שחורות, שתיים אפורות, אחת לבנה ואחת כחולה, שלוש כותנות שחורות, ארבעה סוודרים שחורים, מכנסיים כחולים, כותונת כחולה וזוג נעליים שחורות אחד (“אבל נביא עוד”).

טוב, מתחילים מדידות. ממה נתחיל? הע’ מלבישה אובדת עצות. אני לוקח את זוג המכנסיים שהכי קרוב אלי ואת הסוודר שהכי קרוב אלי ומודד. מצלמים ושולחים לפיקוד במייל. כולם תמימי דעים שזה נראה אחלה.

נו, אז אפשר ללכת? לא. עוד סט אחד לסייפטי. יאללה. מחליפים למכנסיים שחורים אחרים וסוודר שחור אחר. מצלמים ושולחים. מהפיקוד אומרים “הוא לא החליף בגדים! זה אותו סט!”. אנחנו מגיבים: “לא, הוא כן החליף. פשוט כל הבגדים השחורים בסוף נראים אותו דבר”. מהפיקוד מודיעים: יש לנו את זה.

יפו עם שחר

תראו מה עשיתי!

2. פיקניק בעלטה

יום הצילום מתחיל לפנות בוקר. בנו שוק שלם בחניון של יפו העתיקה. מתברר שיותר זול לבנות שוק (כולל עשרות דוכנים מלאי תוצרת) מאשר להשבית פעילות של שוק קיים. נשבעים לי שאת כל התוצרת תורמים אחר כך ל’לשובע’ ונחה דעתי. המונית אוספת אותי בשעה 05:45 ואני מגיע לסט ב-06:00. כמה פעמים יצא לכם לעשות פיקניק על ראש גבעה ביפו העתיקה בחשיכה גמורה? כי זו הייתה ארוחת הבוקר שלנו, והנה הנוף שרואים: הכנסייה של יפו מוארת מצד אחד ופז’ו מעוכה מצד שני. אני מציץ בסטורי בורד המאויר המונח בפינה ומגלה שהפז’ו האומללה היא הרכב שבו עלק עשיתי תאונת דרכים והשמדתי שוק. ואני בכלל עברתי בטסט ראשון!

3. משטרת ישראל לשירותך

יש שומר על הסט שמשגיח שאנשים לא ייכנסו ולא יגעו בסחורה. ברור שבכל זאת נכנסים אנשים: חברי חוג ציור שמתקיים בסביבה, תושבי השכונה, אזרחים שאינם סרים למרותם של שומרים ומי לא. תיירים נכנסים ורוצים לקנות עגבניות. אחרים מתלהבים מהפז’ו שלי. מרחיקים את כולם כי מסוכן על הסט: מתברר שתיכף יגיע מנוף שיתלה רשת ענקית מעלינו וממנה יתלו ירקות ואנשים. מה? יתלו ירקות ואנשים? כן, אומרים לי. יתלו ירקות ואנשים. עוד אני מתפלץ ולסט מגיע השוטר הכי נחמד במדינה. רוחו טובה עליו, הוא מפזר חיוכים לכל עבר, מפייס בין נצים ומשכין שלום בין תאורנים לבין אנשי ארט. הוא ניגש אלי, מושיט יד וחיוך ואומר: “אני אדרי, משטרת ישראל לשירותך. הכל בקונטרול”.

הסדנה לצביעת דלעות

השוטר אדרי. הכל בקונטרול

המכונית והשלט

תולים דלעות. שכה אחיה!

4. סדנה לצביעת דלעות

מתברר שחלק מהסיפור הוא שכשהרכב עשה תאונה, כולם עפו באוויר: הקונים, הדוכנים ובעיקר דלעות כתומות (כתום זה צבע של AIG). דא עקא, הדלעות כתומות מבפנים אבל לא מבחוץ. מבחוץ הן בז’. ישר נפתחת במקום סדנה לצביעת דלעות. ראיתם פעם בן אדם צובע עשרים דלעות בגואש? לא? כי אני ראיתי (ועוד שילמו לי על זה). כשדלעות כתומות כדבעי, תולים אותן באוויר. אחר כך מוחקים את מוטות המתכת שמחזיקים אותן בחדר העריכה.

5. כשמשמידים שוק שוברים ביצים

לא רק דלעות יש באוויר, כאמור. גם רוכב אופניים. יום הצילום נמשך ונמשך, עוד שורה ועוד שורה ועוד טייק ועוד אחד (בפרסומות משקיעים, זה לא כמו בסדרות דוקומנטריות מעוטות תקציב, בהן המשפט החביב על הצוות הוא “יש לנו את זה”. בפרסומות המשפט הרווח הוא “יופי. ועכשיו עוד פעם לסייפטי”). וכל העת רוכב האופניים האומלל מרחף מעלינו, רתום למוט ברזל ותלו על בלי-מה. עד מהרה מבינים כולם שלא רק הביצים שבדוכנים נשברות ושני עוזרי הפקה ממונים להיות אחראים על סולם, המוצב תחת רוכב האופניים האומלל כל פעם שהבמאי אומר ‘קאט’. מכל מקום, ברור שרוכב האופניים הזה הוא האיש שעבד הכי קשה בפרסומת.

לא פשוט. אופניים באוויר

הוא ענק! ניר צוק

6. עוד פיקניק וביקור אצל ניר צוק

בצהריים כולם עולים על הגבעה ועושים עוד פיקניק. הפעם זה באור ושוב קייטרינג. אני מבריז וחומק אל ‘קרודיליה’ המשובחת של ניר צור, שם אני מסתפק במרטיני ובחיבוק עם ניר צוק (שמתם לב כמה הוא גבוה?).

7. פינוי

לפנות ערב הכל נגמר. התברר שהמכונית בכלל לא יכולה לנסוע וצריך לדחוף אותה כדי שהיא תגיע לגרר. טוב, “הכל נגמר” זו כמובן טעות – הסרט הלך לעריכה, אני הלכתי לצילומי סטילס והקלטת זמרירים לרדיו, ועכשיו בכל מקום חושבים שאני מומחה לביטוח מקיף ונהג גרוע. ניחא. זה מחיר ממש סביר לתהילה.

לא זזה רוורס. הפז’ו המנוחה