רו דו טמפל פינת קנאל סטריט (והכל באזורי חן)

'גרינברג', ביסטרו חדש בצפון תל אביב, שואב השראה מפאריס ומניו יורק, ועל הדרך מפריח את השממה

מן המפורסמות הוא, שקטע העולם שבין מסעדת ‘אמורה מיו’, קצת מצפון לעיריית תל אביב, ועד שפיים (כולל), הוא מדבר ציה קולינרי. יש מסעדות ויש בתי קפה, אבל מה לעשות, רובם המכריע משעממים. כן, זו הכללה, וכדרכן של הכללות היא עושה עוול, נגיד, ל’ביתא קפה’ החמודה (X 2) או ל’אקיקו’ – הסושייה הצפונית הסודית והמשובחת, אבל בגדול – היית מצפה מבועת השומן הזאת, הנקראת צפון תל אביב רבתי, להניב הרבה-הרבה יותר מסעדות שוות. וזה פשוט לא קורה. תמיד זה כך: אין צדק בטבע. עד שהומצאו רובעים עתירי חניה בגוש דן – דווקא בהם אין מה לאכול.

והנה, בשבוע שעבר נפתחה ‘גרינברג’, מעין בראסרי צפון-תל-אביבית ענקית בשכונת אזורי חן. המקום מעוצב למשעי בנוסח בראסרי צרפתי (חסכו מעצמכם את הפדיחה – זה לא חיקוי של ה’בראסרי’ מאבן גבירול, שהרי גם המסעדה המוצלחת ועתירת הקבלות שמול כיכר רבין היא חיקוי של מודל צרפתי ולא המציאה דבר). ב’גרינברג’ מגישים אוכל בסגנון של, איך נכנה זאת, המארה פוגש את אזורי חן. זה טעים, זה יעיל, זה מתוקתק וזה כיף (“וזאת רק ההתחלה”, מדגיש הבעלים, “אנחנו לגמרי בהרצה, לא כל המנות בתפריט ועוד נשתפר המון”).

לא שהם צריכים להשתפר המון – כאמור, אחלה מקום – אבל השיפור כנראה יגיע כשבקרוב תיפתח גם מחלקת הדלי של המסעדה, או-אז יצטרפו לתפריט כריכים אמריקאיים גם הררי בקר והודו פרוסים. אם כך, יש למה לחכות ובטח ובטח שיש לשם מה לחזור.

אין ספק שהמסעדה החמודה והמעוצבת עונה על צורך עצום של האוכלוסייה המקומית. ביום שישי אי אפשר היה למצוא שולחן. בשבת בצהריים היה מלא וצוהל גם בפנים וגם בחוץ, וכולם נראו מרוצים. והאוכל? האוכל אחלה. גבעולי אספרגוס חלוטים לפתיחה (בתמונה הראשית) הוגשו עם רוטב טעים מאוד ועם ביצה עלומה מטוגנת (!) מעל. יחד עם לחם פשוט וטעים וקלוי, מבחינתי זו כבר הייתה ארוחה שלמה. היה גם קרפצ’יו בקר טעים וסלט ירוק פשוט וטוב ודניס שזהר פחות וסלט קיסר עם עוף (מזונן הרשמי של נשות צפון תל אביב) המוגש כאן בווריאציה חמודה ומקורית וטעימה. כל זה לווה ברוזה צרפתי פשוט ולא יומרני ובשירות חמוד וחינני וקשוב.

המלצר החמוד והדליים

 

המוס – הצעת הגשה

 

לקינוח, הגיע נסיון להיות צרפתי ממש כמו הצרפתים: את מוס השוקולד אין מגישים במנה אישית כמקובל בלבנט, אלא מביאים לשולחן בשתי קערות (באחת מוס ובשנייה קצפת, ובעצם בגירסת ‘גרינברג’ אין מדובר בקערות אלא בדליים – ראו תמונה). אלא שבצרפת נהוג לתת לך את קערת המוס ליד ולאפשר לך לקחת כמה שאתה רוצה. אדוני ‘גרינברג’ בתוך עמם יושבים – ההגשה העצמית הזו היא הימור קצת גדול מדי וקצת מסוכן מדי מבחינה כלכלית – ולכן המלצר מכין לך צלחת נחמדה (ונדיבה!) ובה מוס (מתוק מדי ולא אוורירי מספיק) וקצפת. וגם כך, זו מנה כיפית שתשמח מאוד את הטף.

והמחיר? המחיר בסדר. לא זול אבל לא פשיטת עור, ובטח לא משהו שתושבי השכונות עתירות הארנונה שמסביב יחשבו פעמיים לפני שהם מגהצים. ואחרי כל החירטוט הארוך הזה על פרטים טפלים, הנה השוס: יש חניה, והיא בחינם!

מה הבוטן ליין

מקום יפה ויעיל ואמין עם אוכל טעים והמון גי'יפים מסביב.
מסעדת גרינברג
תגיות
דילוג לתוכן