כל מה שטברייני – אני אוהב. לבי קשור בעבותות אהבה לעיר שעל שפת הכינרת, כי שם גרים הדודים הכי משובחים שלי ובני דודי השגיבים. המטבח הטברייני הוא מהמשובחים שיש – שילוב של אוכל סורי וספניולי עם נגיעות אשכנז. אז נכון שהדודה הפרטית שלי היא תימנייה, אבל לידיעתכם, היא אלופת טבריה והצפון בגפילטע פיש וברגל קרושה (שני מאכלים שלא אגע בהם גם במקל).
אבל בואו נחזור למטבח הטברייני הקלאסי: נוכחות חזקה של דגי מים מתוקים (באמת מעניין למה), ומנות עם שמות איומים ונוראים: מנזלה ומדרוטה. אבל הבה לא נאשים את הטבריינים גם בזה. מספיק הגששים שהלבינו את פניהם והשחירו את דמותם עם המערכון ‘קפיטריה בטבריה’ (הידעתם? מדובר בנושא רגיש מאוד בטבריה!). אנחנו נתרכז בחיובי, והמטבח הטברייני הוא חיובי מאוד.
דא עקא, אין בטבריה אפילו מסעדה אחת המגישה אוכל טברייני. למזלנו, בחור מוכשר בשם חמי פסקה, עד לא מזמן הייטקיסט תל אביבי, החליט שנמאס לו מההייטק, פנה לבישול והחל מבשל זכרונות: כל מני מנות שסבתו שולה, טבריינית מדורי דורות, נהגה להכין. מפה לשם התחביב הפך לעסק ופסקה ורעייתו עקרו מתל אביב לחיפה ופתחו שם, בנמל, את מסעדתם הטבריינית, הקרויה כמובן על שם סבתא שולה (תראו כמה היא הייתה יפה):
אז מה מגישים בשולה? קודם כל קלסונס, שהם הוורייניקס או הרביולי או הפטאיר או החינקאלי של הטבריינים. אני חייב לומר שדווקא המנה הזו, שהוגשה עם גבינת קדוש צפתית כנדרש, הפתיעה אותי: הקלסונס בנוסח שולה וחמי פסקו רזים מאוד, כמעט מגוהצים. אני מודה שאף פעם לא פגשתי אותם בצורה הזו ובטוח שהאשם בי. ועדיין, אני מכיר קלסונס תפוחים וגדושים יותר. אלה של שולה דקיקים. הנה הם:
לעומתם, החצילים שבמנזלה (תבשיל חומוס וחצילים) היו תפוחים ועסיסיים ונחו על גרגרי חומוס שבושלו בדיוק במידה הנכונה. אז כן, השם הוא בעיית מיתוג מהלכת, אבל הכל עדיף על מנה שקוראים לה “מדרוטה” (נכון לעכשיו, אין בתפריט של ‘שולה’). הכוכב היה סלט העגבניות והברבוש. ברבוש אינו זכר הברבוניה, אלא סוג של קרוטונים. סלט יפה וטעים לאללה. גם הספריטו (תבשיל כבש ותפוחי אדמה) היה טעים, גם אם קטנצ’יק, אבל זה לא בגלל קמצנות, חלילה – ‘שולה’ היא מסעדה של מנות קטנות (וזולות) והרעיון הוא שתטעמו מכמה שיותר – למשל מהסרדינים המחותנים (שהתפריט מציע אך ורק “אם יש לדייג”. היה.).
לקינוח מקבלים, כמאמר התפריט “קפה/תה ומשהו מתוק עלינו”. לא חמוד? ועוד לא ציינתי את השירות האינטליגנטי ומאיר הפנים, את האווירה השמחה ואת העובדה שגם חיפה, לא רק טבריה, היא עיר משובחת להפליא. כדאי ושוה (וזול).
