איך לחיות לאט ולהתאהב מהר

הרי יהונתן גפן בטח ניבא את ‘הדסער’ כשכתב “בקצה השמיים ובסוף המדבר/ יש מקום רחוק מלא פרחי בר./ מקום קטן, עלוב ומשוגע/ מקום רחוק, מקום לדאגה”. ונעמי שמר, על מי היא כתבה “בהיאחזות הנח”ל בסיני/ המון דברים יפים ראו עיני/ המון דברים יפים שבגללם/ רציתי לחבק שם את כולם./ ללחוש לפרצופים הנבוכים:/ הו, מי יתנני במדבר מלון אורחים”? כן, על היאחזות נח”ל בסיני, אבל גם על ‘הדסער’.

טוב, בואו נעשה סדר. הרי ניכר בי שאני מתרגש. ‘הדסער’ הוא קודם כל חנות של מוצרים מהנגב, רצוי אורגניים. “אנחנו משתדלים שהכל יהיה מהנגב”, אומרת הבחורה שמאחורי הדלפק, “אבל אם למישהו יש מוצר עם סיפור ממש-ממש טוב, אז אפשר גם מבחוץ”. במילה “מוצרים” הכוונה לא רק לאוכל: יש צמר, יש סבונים, יש כלי קרמיקה, יש חומרי ניקוי אורגניים (!), יש יינות מיקבים בסביבה, יש תמרוקים, יש בגדים משומשים ואהילים ועבודות אמנות ומה לא. וכן, יש גם פירות וירקות, ריבות, ממרחים, לחמים נפלאים בתכלית של מאפיית ‘לשה’ הסמוכה, גבינות ממשקי הסביבה וגם אוכל מבושל שאפשר לאכול במקום (בפנים, או בפטיו המקסים שמאחור).

מעבר לכך, משמש המקום גם מתנ”ס לעת מצוא, סוג של בית עם, מרכז הרצאות ספונטני ובית קפה. “הערב”, אומרת העלמה שמעבר לדלפק, “יש כאן הרצאה לכבוד השקת ספר של מצפאי. בלילות של ימי חמישי פתוח כאן כמעט עד שישי בבוקר”. בעודה מדברת היא מכינה לי פלטת גבינות מקומיות מאוד ומופלאה מאוד עם קצת ירקות אורגניים ליד, מוזגת כוסית של יין מיקב סמוך, מכינה קפה, שהוא ללא ספק הטוב ביותר במחוז ומקוננת מרה על כך שאני מלא מכדי לטעום את מרק הבצלצלים.

המחירים, למותר לציין, מצחיקים. המאפין הכי טעים בארץ, למשל, (מאפין שוקולד ושזיפים ביין של מאפיית ‘לשה’) עולה 12 ש”ח. כשאני שואל את העלמה הפלאית איך היא תגדל עם מחירים כאלה היא מחייכת ומשיבה “לא צריך לגדול. פה זה מצפה רמון. מצפאים חיים לאט. אתה ממש בטוח בעניין הבצלצלים?”.