אדון כהן
  • דרך חברון 124 פינת התנופה, ירושלים
  • 02-5665077
  • א'-ה' 12:00-17:00 (אם מגיעים מאוחר, להתקשר לוודא שעדיין פתוח)
  • בישול לפי דיני היהדות

“מה זאת אומרת איך?”, מתפלאות שתי בנותיו של אדון כהן, “כי אנחנו לשות את הבשר פעמיים!”. זו תשובתן של בעלות אחת המסעדות הטובות בארץ לשאלתי “איך, למען השם, איך הקציצות שלכן כל כך עדינות?”.

ואני אומר: מי לש בשר? לא ידעתי שצריך ללוש בשר. אני אף פעם לא לש בשר של קציצות ודווקא יוצאות לי קציצות בסדר גמור. אבל אלה של ‘אדון כהן’ עולות עליהן אלפי מונים. טוב, חכו, מה אני קופץ, בואו נתחיל מההתחלה: אי אז בשנים, בבית די מט לנפול בחלק די מוכה של תלפיות, עמדה המכולת של אדון כהן ופרנסה משפחה ירושלמית אחת. אחר כך הלך אדון כהן לעולמו והמכולת נסגרה. עם הזמן גברו הגעגועים, ובנותיו של אדון כהן המנוח רצו להקים גל-עד לזכרו. והן עשו זאת בדרך מקורית, יפה, מכובדת ובעיקר מלאת השראה: הן פתחו באתר המכולת מסעדה, שבה הן מבשלות את מאכלי ילדותן. למסעדה הן קראו על שם אבא: ‘אדון כהן’.

עכשיו: אוי ואבוי אם תגידו שמגישים שם אוכל מרוקאי. “זה אוכל עולמי”, הן מתקנות, “למה מרוקאי?”. אז בואו נגיד שמגישים שם אוכל מכל העולם בניחוח מרוקאי ברור: קודם כל מבחר סלטים מופלא בצלוחיות קטנות (ששבות ומתמלאות כל העת). יש סלט סלק וסלט עגבניות טרי ומטבוחה (עולמית, כמובן) וסלט קולורבי וסלט ביצים מושלם וסלט סלרי ומין טאבולה עדינה וטחינה כמובן ולצד הסלטים מוגשות פרוסות עבות של לחם טרי. פעם הייתי שם עם חבר טבח, שלא הכיר את סיפור המסעדה, וישר אחרי כמה ביסים הוא שאל אותי “זו מסעדה של נשים, נכון?”.

“כן”, השבתי לו, איך ידעת?”.

“זה לא אפנתי לומר דבר כזה”, הוא השיב בזהירות, “וגם לא כל כך מודרני, אבל אין מה לעשות: מרגישים יד נשית באוכל. הכל פה עדין וחכם יותר”.

סלט עגבניות

סלט עגבניות

סלט ביצים

סלט ביצים

סלט טאבולה

סלט טאבולה

סלט סלק

סלט סלק

אחרי הסלטים מגיעה תהלוכה מפוארת של קציצות. לדעתי, הלהיט הבלתי מעורער הן קציצות הבקר והמנגולד ברוטב לימון. יש גם קציצות בקר עם חצילים, קציצות בקר וכרובית וגם קציצות דג. ויש תבשיל בשר ראש עם פול שגורם לך לבכות – אני מניח שמי שהכיר את אדון כהן בוכה מגעגועים ומי שלא – מתענוג. בסוף יש אספרסו בלי חלב כי מבשלים כאן לפי כללי היהדות.

או, בואו נתעכב לרגע על הכללים האלה: למסעדת ‘אדון כהן’ אין תעודת כשרות, כי בעלות הבית אינן מאמינות בשיטת הפיקוח של הרבנות. הן אינן מנופפות בשום דגל ולא רוצות לעשות מלחמות אבל הן יודעות לשמור על חוקים ודינים גם בלי נוגשים ומשגיחים למיניהם והן סומכות על הלקוחות שיסמכו עליהן. אסור לומר שהמקום כשר או Kosher style כי זה עלול לגרור תביעה מצד הרבנות שמאוד חרדה למונופול שלה (כן, יש גופים בארץ שיש להם מונופול על מילים), אז בואו נאמר זאת כך: האוכל הנפלא ב’אדון כהן’ מבושל כך שיכבד את ערכיו של האיש המנוח והמסורתי שעל שמו המסעדה קרויה. ללא כל שת”פ עם הרבנות. אני בטוח שזה עושה את האוכל יותר טעים ואני בטוח שהיושב במרומים (בהנחה שהוא קיים) מוחא כפיים.

ועוד כמה מלים על האוכל: נראה לי שאני מבין למה העלמות כהן אינן מתלהבות מהתיוג ‘מסעדת פועלים מרוקאית’. לא שיש איזושהי בעיה עם להיות פועל או מרוקאי, אבל התיוג הזה מכניס אותך לגטו. והאוכל המוגש כאן – אם צריך לאפיין אותו בשלוש מלים – הוא מופת של מצוינות. בואו לא נכניס אותו לגטו של קציצות או של כשרות או של מלחמה ברבנות וניתן לו פשוט להיות מה שהוא: אוכל אמיתי, טעים להלל, אוהב ולא מתחכם.

וגם לא הכי זול: מנה עיקרית עולה בסביבות 75 ש”ח. זה כלום במונחים של מסעדות, אבל אלה אינם מחירים של מסעדת פועלים (וכפי שכבר חזרנו ואמרנו – זה גם לא צריך להיות). בביקור הבא בירושלים, קחו מונית לדרך חברון פינת התנופה באזור התעשייה של תלפיות. זה לא במרכז, זה לא בדרך לשום מקום. זה בהחלט שוה עלייה מיוחדת לרגל.